<h1>תוספות רשב"ם על גיטין</h1>
<h2>דף ח:</h2>
[רי"ף] תנו רבנן עבד שהביא גיטו וכתו' בו עצמך ונכסי קנויין לך, עצמו קנה נכסים לא קנה. עצמו קנה מידי דהוה אגט אשה, דתנן [כ"ג ע"ב] האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שתהא צריכה לומ' בפני נכתב ובפני נחתם. נכסים לא קנה, דצריך לקיימיה כשאר שטרות דעלמא. איבעיא להו כל נכסי קנויין לך מהו. כגון שלא היה כתוב בו עצמך ונכסך קנויין לך אלא כך כתוב כל נכסי קנויין לך מהו. אמ' אביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו, דלא פלגינן דבורא. רבא אמ' אחד זה ואחד זה, עצמו קנה נכסים לא קנה, ופלגינן דבורא. אמ' ליה רב אדא בר מתנה לרבא כמאן כר' שמעון דאמ' פלגינן דבורא, דתנן הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין, שייר קרקע כל שהו לא יצא בן חורין, ר' שמעון אומ' לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן, דתנא קמא סבר כיון דשייר קרקע כל שהו סתם, לא יכיל עבדא לברורי לההוא כל שהו דליקני איהו שאר נכסי, הלכך לא קני בנכסים ולא מידי, וכיון דלא קנה בנכסים כלום עצמו נמי לא קני דלא פלגינן דבורא, ור' שמעון סבר אע"ג דלא קנה נכסים קנה עצמו ופלגינן דבורא. והאמ' רב יוסף בר מניומי אמ' רב נחמן אע"פ שקלס ר' יוסי את ר' שמעון דתניא כשנאמרו דברים לפני ר' יוסי קרא עליו המקרא הזה [משלי כ"ד] שפתים ישק משיב דברים נכוחים, הלכה כר' מאיר. אמ' ליה ההיא מתניתי' משום דלאו כרות גיטא הוא דמתנינן לה, דכיון דשייר ליה קרקע כל שהו וכתב הכי בגיטא הוה ליה לרביה זכותא בגוויה דגיטא, וכגון זה אינו גט כריתות, דבעינן דליהוי גיטא דחירותא כוליה לעבדא וליכא, ומשום הכין לית הלכתא כר' שמעון דקאמ' לעולם הוא בן חורין וכו', אבל דבורא פלגינן דהא אמ' רב יוסף בר מניומי אמ' רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד, חוזר בנכסים מתנת שכיב מרע היא ואינו חוזר בעבד שהרי יצא עליו שם בן חורין, אלמא פלגינן דבורא וסלקא שמעתא בהכין, וכן הלכתא. ואני שמואל מוסיף עליה דרב נחמ' גופיה בפרק מי שמת [ב"ב ק"נ ע"ב] משום דלאו כרות גטא מתנינן לה. ומשם או למדין שם דעבדא איקרי נכסי [שם] והרי הוא בכלל שיור דאחד ברבויא בנכסים, והלכך לאו כרות גטא הוא דעבדא איקרי נכסי.
<h2>דף נט:</h2>
[רי"ף] אמ' אביי נקיטינן אין שם כהן נתפרדה חבילה. אני שמואל שמעתי שנתפרד הסדר, אבל לוי יקרא כמו ישר'. ורב מחלוקת באשכנז על זה, ומפרשי' יש או' שלגמרי לא יקרא עוד לוי בתורה כיון שאין כאן כהן קורא ראשון, (מוביאין) [ומביאין] ראייה מיהא דאמ' [כתובות כ"ה ע"ב] מוחזקני בזה שהוא כהן מה ראיתה שקרא אחריו לוי, אלמא אין לוי קורא כ"א אחר כהן. אך אינה ראייה דאיכ' למימ' שהיו עוד כהנים בבית הכנס' ואם זה האיש הוה קרי בכהני מתוך גדולתו לא הוה לוי קורא אחריו הואיל ויש כהנים שם.
<h2>דף עו.</h2>
[רי"ף] תנו רבנן הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים, אע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט, לפי שלא אמ' אם תשמשי ואם לא תשמשי אם תניקי ואם לא תניקי, דברי ר' מאיר, וחכמים אומ' נתקיים התנאי הרי זה גט, לא נתקיים התנאי אינו גט. והלכתא כרבנן, ואע"ג דקיימ' לן דבעינן תנאי כפול, הני מילי באם תשמשי ואם לא תשמשי כענין שנא' אם יעברו בני גד ואם לא יעברו, וכדאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע, אבל בעל מנת לא דקיימ' לן כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. ואני שמואל כמו כן פסקתי בכל הני על מנת שאני כהן והוא לוי וכל השנויין שם בפרק שיני דקידושין [מ"ט ע"ב], ששנינו שם אינה מקודשת אע"פ דלא כפליה לדיבוריה, דהויא תנאיה תנאה אפי' לר' מאיר, דההוא מקח טעות תמיד הוא, דלא הוי תנאיה אלא כהכא כגון אם יעברו ואם לא יעברו אם תשמשי אם לא תשמשי דכל הני אינה מקודשת דקתני התם לא בעינן כפילה, כי ראיתי כי גדולים טועין בדבר.
<h2>דף פו:</h2>
[רי"ף] ר' אלעזר אומ' אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר. אמ' רב יהודה אמ' רב הלכה כר' אלעזר בגיטין אבל לא בשטרות, ושמואל אמ' אף בשטרות, וכן אמ' ר' יעקב בר אידי אמ' ר' יהושע בן לוי הלכה כר' אליעזר בגיטין וכן אמ' ר' יוסי בר' חנינא אמ' ריש לקיש הלכה כר' אלעזר בגיטין, והלכתא כר' אלעזר בגיטין. ומיהא שמעינ' דלא בעינן עידי מסירה היכא דאיכא עידי חתימה דהא רב הוא דאמ' אם נשאת בעד אחד וכתב ידי סופר שהולד ממזר, והוא אמ' הלכה כר' אלעזר בגיטין, ואי סלקא דעת' דבעינן עידי מסירה היכא דאיכא עידי חתימה, השתא הכא דליכא עידי חתימה כלל ואפי' עד אחד מכשר רב, היכא דאיכא עד אחד ועידי מסירה פסיל והוה ליה הולד ממזר, אטו עד אחד מגרע גרע מהיכא דליכא עד כלל, אלא ודאי מפסיל רב בעד אחד ומכשר היכא דאיכא עידי מסירה אפי' ליכא עד אחד שמעינן דהאי דפסיל בעד אחד היכא דליכא עידי מסירה הוא, ואי איכא בחתימה שני עדים מכשר, ואע"ג דליכא עידי מסירה. והיינו דקתני שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם, כלומ' אי ליכא בגט חתימה אלא ניתן בעידי מסירה בלבד זמנין דמייתו עידי מסירה ואתי בעל ומערער ומקלקל לה, הלכך תקנו שיהו העדים חותמין בגט דאי אתי בעל ומערער מפיקא ליה לגיטא ומקיימא ליה בעידי חתימה ודחיא ליה, ואי לא סגיא לן בעידי חתימה אלא עד דאיכא עידי מסירה מאי מפני תקון העולם איכא, אע"ג דמקיימא ליה לגיטא בעידי חתימה ליחוש דילמא לא איתיהיב ליה בעידי מסירה, אלא ודאי כל היכא דאיכא עידי חתימה לא בעינן עידי מסירה, וכל היכא דאיכא עידי מסירה לא בעינן עידי חתימה דבחד מיניהו סגיא, אלא מיהו הני מילי בדיעבד אי נמי דאשתכחו עידי מסירה פסולין דלא אמרי' עדין אשת איש היא אלא הואיל וישנן לעידי חתימה והן כשרין והגט יוצא מתחת ידה גירושין מעליא אינון. אבל לכתחלה בעינן עידי מסירה והם העקר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם כדאמרי' דאי אבד גיטא קיימי עידי מסירה ואי מיתו עידי מסירה קיימי עידי חתימה. וחזינן לגאון דאמ' היו יודעין דהאי דאמ' ר' אלעזר כתב סופר ועד הולד ממזר משום דהויא הא מילתא לר' אלעזר כמזוייף מתוכו שהולד ממזר. ואע"ג דהאי מילי דגאון סתרי למילי דידן חזינן למכתבינהו משום דמלאכת שמים היא. ורבינו שמואל בר' מאיר הגיה עלה דאין ללמוד מזה, וטעות גדול הוא להרבות ממזרים בישראל, דמה שכתב רבינו אלפסי דלר' אלעזר דסבירא לן כוותיה בגיטין אי איכא עידי חתימה וליכא עידי מסירה אי נמי איכא עידי מסירה ונמצאו פסולים הרי הגט כשר בעידי חתימה הואיל ויוצא מתחת ידי האשה, זאת לא תקום ולא תהיה, דהא בכל המסכתא לר' אלעזר עידי מסירה כרתי, דסבירא ליה דהאי וכתב לה [דברים כ"ד] לאו בחתימה מיירי אלא כתיבה לשמה, הילכך עידי [מסירה] עיקר, דאין האשה ניתרת לדברי הכל אפילו לר' מאיר דאמר עידי חתימה עיקר אלא אם כן נותן הגט לאשה בפני שנים, דקיימא לן אין דבר שבערוה פחות משנים [ב' ע"ב]. והיכי שמודין האיש והאשה שנתן לה הגט בלא עידי מסירה אינה מגורשת, אי נמי נמצאו עידי מסירה פסולים. והא דאמרינן שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם היינו פירושא דמסתמא בפני העדים החתומים בגט נותן הגט, ומסתמא הן הן עידי מסירה. ואף על גב דבגט הבא ממדינת הים ומתו העדים החתומים בגט קודם שהגיע הגט לידה הימנוה רבנן לאשה שאינה צריכה להביא עידי מסירה, ומיהו אם ידוע דלא הוי עדים בשעת מסירת הגט אינה מגורשת. עד כאן דברי רבינו שמואל.
